מלחמה תוקפנית
מלחמה תוקפנית הוא מושג במשפט בינלאומי פומבי שמשמעותו כל מלחמה שמטרתה אינה הגנה עצמית או שמתנהלת כתגובה על התקפה נגדית. ההגדרה באה מתאוריית המלחמה הצודקת וממגילת האומות המאוחדות. רבים מנאשמי משפטי נירנברג הואשמו בעריכתה, תכנונה או ייזומה של מלחמה תוקפנית.
עם זאת, עצם יציאה למתקפה יזומה איננה נחשבת בהכרח ל"תוקפנות" כאשר מתקיים 'מצב לוחמה' בין הצדדים, למשל כתוצאה מאי-הכרה של מדינה אחת החברה באו"ם בשכנתה. דוגמא לכך היא ישראל שלמרות שהתקבלה לאו"ם במאי 1949 וביולי 1949 סיימה לחתום על הסכמי שביתת נשק עם שכנותיה שהכריזו עליה מלחמה ביום הקמתה,אך שבהסכמי שביתת הנשק לא הודיעו על הכרה בישראל כמו גם על סיום מצב הלוחמה. במצב זה המשפט הבינלאומי איננו רואה במתקפה יזומה משום מלחמה תוקפנית.[1]
סעיף 39 של מגילת האומות המאוחדות קובע כי מועצת הביטחון של האו"ם תקבע את קיומה של כל מעשה תוקפנות ו"תמליץ, או תחליט אילו אמצעים יינקטו בהתאם לסעיפים 41 ו-42, כדי לשמור או להחזיר את השלום הבינלאומי. בִּטָחוֹן".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי נתן פיינברג בפרוייקט בן-יהודה
- Dinstein, Yoram. Aggression, Max Planck Encyclopedia of Public International Law
- Amendments to the Rome Statute of the International Criminal Court on the crime of aggression
- Stefano Pietropaoli, Defining evil. The war of aggression and international law
- From Nuremberg to Kampala – Reflections on the Crime of Aggression, Address by Judge Dr. jur. h. c. Hans-Peter Kaul of the ICC at the 4th International Humanitarian Law Dialogs, 2010(הקישור אינו פעיל)
- Historical Review of Developments relating to Aggression, 2003 (UN publication)
- מלחמה תוקפנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתן פיינברג, הציונות ומדינת ישראל בהארתו של משפטן ערבי, ירושלים, ראובן מס, 1972; וראו: יגאל אלון, מסך של חול, תל אביב, הקבוץ המאוחד-ספריית פועלים, 1959.
